פרויקט ענק למציאת גורמי סיכון גנטיים ל-ME/CFS מפרסם נתונים ראשוניים

הרבה פעמים שואלים אותנו האם ME/CFS היא מחלה גנטית. המחקר מצביע על כך שהסיכוי של בני משפחה לחלות בתסמונת גבוה יותר אם יש להם בני משפחה שכבר חולים בה. דבר זה מרמז על גורם סיכון גנטי לתסמונת, אך לא מוכיח זאת חד משמעית. זאת, כי בני משפחה חולקים לא רק גנים אלא גם סביבה. לכן, גורמים סביבתיים כמו הידבקות בווירוסים או חשיפה לרעלנים יכולים להיות משותפים לבני משפחה ולהסביר את השכיחות הגבוהה יותר של תחלואה בקרב בני משפחה.

עד כה, מחקרים שחיפשו קשר גנטי לתסמונת לא מצאו קשר כזה, אולם חוקרי גנטיקה בכירים סבורים שמחקרים אלו היו קטנים מכדי לבחון את השאלה לעומק, ושכדי למצוא קשר כזה, אם הוא אכן קיים, יש לערוך מחקרים גדולים יותר.

פרויקט DecodeME בבריטניה מנסה לגשר על הפער הזה. זהו פרויקט מחקר ענק ומרשים, שמטרתו היא למצוא גורמי סיכון גנטיים ל-ME/CFS. בראש הפרויקט עומדים ארגון Action for ME וחוקרים מאוניברסיטת אדינבורו. לפני שנה בדיוק, הם החלו לגייס דגימות רוק מחולים בריטיים עם אבחונים רשמיים של ME/CFS. מאז, הצליחו לגייס למעלה מ-17,000 דגימות, כאשר היעד הוא להגיע ל-25,000.

התוצאות המלאות, שמקווים שיספקו תשובה לשאלה האם התסמונת היא אכן גנטית, צפויות להתפרסם רק בשנת 2024, אבל בינתיים, פרסמו החוקרים כמה תוצאות של שאלון ארוך שהנדגמים התבקשו למלא. באמצעות שאלונים אלו, למדו החוקרים מספר דברים שלא ידענו בבירור קודם: 1. נשים, אנשים מבוגרים, ואנשים שמאובחנים בתסמונת יותר מעשר שנים סובלים מרמת תפקוד נמוכה יותר מאשר גברים, אנשים צעירים, ואנשים שחולים בתסמונת פחות מעשר שנים. 2. נשים סובלות ממספר גדול יותר של מחלות נלוות לעומת גברים. 3. המחקר חילק את המאובחנים בתסמונת לקבוצות לפי גורמי ההתפרצות הבאים: הידבקות במחלה הנשיקה (מונונוקליאוזיס), הידבקות בקורונה, הידבקות בזיהומים אחרים (ויראליים או בקטריאליים), ללא זיהום שקדם למחלה, לא ידוע על זיהום עם התפרצות התסמונת או לפניה. נמצא כי משתתפים שדיווחו על זיהום כלשהו כגורם ההתפרצות (כלומר, 3 הקבוצות הראשונות) סובלים ממשך מחלה ארוך יותר, וסובלים גם משכיחות גבוהה יותר של דיכאון קליני, ביחס לאלו שדיווחו על התפרצות ללא זיהום כלל. 4. הקבוצה שהתסמונת החלה אצלה לאחר הידבקות בקורונה, סובלת יותר מתסמונת שיפעול תאי פיטום (Mast Cell Activation Syndrome), מאשר שאר הקבוצות. עם זאת, קבוצה זו סובלת פחות מפיברומיאלגיה מאשר הקבוצות האחרות. 5. הקבוצה החמישית, שבה נכללים משתתפים שלא ידוע להם על זיהום ויראלי או בקטריאלי, סובלת משכיחות גבוהה יותר של פיברומיאלגיה.

מאת: רוני הכהן, עריכה: תמי ניניו